<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ל"ד</h1>
<h2>דף מז.</h2>
כתב לה פירות כסות וכלים וכו'. שאב כותב לבתו בשעה שעומד וקידש והוא הדין אם לא כתב אלא באמירה דהן הן הדברים הנקנין באמירה. וכל שכן בכתיבה. ונישאת ואחר כך מתה ואע"פ שניקנו באמירה ובכתיבה לגבותן לאחר נישואין כדרך כל מכנסת שום לבעלה ושטרי פסיקתא דרב גידל לא זכה הבעל בדברים הללו כיון שלא הספיק לגבותן קודם מיתתה. והוא הדין אם נתגרשה דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה וכיון (דמיתה) [דמתה] או נתגרשה פקע קניינה. והלשון מוכיח דבמיתה דלאחר נישואין מיירי דקתני שיבאו עמה מבית אביה לבית בעלה. אם כן לא כתב לה אלא על מנת שיבואו עמה לכשתנשא ואעפ"כ לא זכה ור' נתן סבר זכה. קסבר כיון שכנסה זכה בהן מיד. ואי מן האירוסין מתה לא אתיא דר' נתן (אליביה) שפיר. דהא על מנת שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה קתני ותו לא אתאן דהא מייתא לה. ועוד (ד)תדע דלאו במיתה מן האירוסין קאי דקתני לה אמתני' דקתני נישאת יותר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה ועלה קתני ת"ר כתב לה כלומ' אע"ג דבעל אוכל פירות בחייה לכשנישאת פירות כסות וכלים שכתב לה אביה לכשתינשאי אינו אוכל כיון שלא אכלן בחייה. לימא כפלוגתייהו כו'. דמאן דאמר זכה כרבן. דכי היכי דגובה תוספת אע"פ שלא כנסה ולא תלינן מסברא בכניסה הכי נמי זוכה בעל הכא הואיל וניסת דאי בעי מפיק להו בבית דין ולא תלינן בקיומא. ומאן דאמר לא זכה כר' אלעזר בן עזריה דאמר לא כתב תוספת אלא על מנת לקיימה. וכי היכי דאזלינן התם בתר אומדנא דדעתא הכא נמי אזלינן בתר אומדן דעתא. ודילמא דכולי עלמא כר' אלעזר וכו' מאן דאמר לא זכה כר' אלעזר. דמה התם אזלינן בתר אומדן דעתא דלא כתב אלא על מנת לכונסה הכא נמי לא כתב אלא על מנת לקיימה והא מייתא לה. ומאן דאמ' זכה אמר עד כאן לא קאמר ר' אלעזר אלא במדידיה לדידה שהוא אינו כותב לה אלא על מנת לכונסה דחיתון לא שייך באירוסין. ואין לאמוד דעתו במה תזכה אלא בכניסה. אבל במדידה לדידיה יש לנו אומדן דעתא של חיתון. והא איחתנו להו. ודיי לנו באומדן דעתא זה. וזכה הבעל ולא נתלה באומדן דעתא של קיום. ולשון חיתון מוכיח דאחר נישואין מיירי. והך ברייתא דלקמן [מ"ח ע"ב] דקתני אע"פ שכתובתה בבית אביה כשנכנסה עמו לשם נישואין בעלה יורשה ההיא ר' נתן היא אי נמי בשזכתה אשה בנכסים דהוחזקה וקנתה אשה וקנה בעל. ולשון ירושה מוכיח כן. אבל הכא כתב לה קתני ואכתי לא אתו לא לידה ולא לידיה. ומהכא שמעינן דפסק נדוניא של חתנים שלנו שלא גבו קודם מיתת נשותיהן אפילו לאחר נישואין לא זכו בהן ויתרו (והילכת') [דהילכת'] כרבנן דפשוטה דשמעתא רבנן כר' אלעזר. וכן פר"ח. ושינוייא דר' נתן דיחוייא הוא. ורבינו שלמה שמפרשה מן האירוסין קשיא ליה טובא. דהכי הוה ליה למיתני כתב לה פירות כסות וכלים מן האירוסין ומתה לא זכה וכו' ועוד דלשון חיתון לא שייך באירוסין אלא לשון איקרובי כדאמרינן לקמן בתחילת אע"פ וכולה שמעתא דהתם מוכחא דבאירוסין קא מיירי. ותו לא מידי. סליק.
